This last Shabbat marked almost to the day our first anniversary of our aliyah to Israel.  We chose to live at the Masorti and Pluralistic Kibbutz Hanaton.  I was given the honor of delivering the drash (sermon) Friday night, in which I examined what it means to be an “oleh“.   I focused on this word because in the text, Joseph and his brothers are described as “olim” (plural) who “went up” to the Land of Israel to bury their father Jacob at the Cave of Machpala in Hebron. 
 
Oleh” also means “immigrant” specifically to Israel, and “Aliyah” is the act of immigrating to Israel.  In the drash, I reminded my chaverim at Hanaton that we are all “olim” with a higher purpose of ensuring that Judaism in Israel not be defined only by one intolerant segment of the Jewish population here.
 
The drash is below in both English and Hebrew. Enjoy!

===================================================

DURING THE HIGH HOLY DAYS, before the musaf service, the shaliah tzibor (prayer leader) stands before the congregation and recites:

” הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשֹ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מפחד”

“Here I am, poor in good deeds, alarmed with fear…”

So, here I am standing before you “alarmed with fear” doing my first D’var Torah in Hebrew!

In Parsha Vayehi, Yosef and his family go up (olim) to Eretz Yisrael to bury their father Yaakov — Bereishit (Genesis) 50:14:

“וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעולִים אִתּוֹ לִקְבּור אֶת אָבִיו.”

“And Joseph returned to Egypt, he and his brothers, and all who had gone up with him to bury his father.”

The word that stands out for me is “olim.”  I want to explore this word to explain why I think everyone of us at Hanaton is also an “oleh hadash.”

Exactly one year ago, my family, Anat and Tamar, made aliyah to Israel.  We joined our older daughter that already made aliyah the year before and is now serving in the IDF.  We came here directly from Ben Gurion Airport to Hanaton to be part of this community.

In this last year I learned that aliyah is not just a matter of physically moving from one place to another.  Aliyah is a state of mind, an existential condition.  Just like Avraham Avinu and Sarah Imaynu who left their homeland, we left our country, our homeland and our parents’ homes to come here.

In the Zionist narrative, “homeland” means “Eretz Israel.”  But, I grew up in the United States, which is also my homeland.  The Boston Red Sox still mean more to me than Macabi Tel Aviv, for example!  Yet, here I am (hineni) in my new homeland.

Aliyah means many things.  There is the physical aliyah, of traveling from a lower place to a higher place as I do several times a week commuting up to Jerusalem.

There is the aliyah of personal growth, of taking on a challenge and growing from that experience.

For example, learning a new language, such as when one year ago my Hebrew was more limited.  Yet, this evening, here I am before you, “alarmed with fear” perhaps, but here I am giving this drash!

There is also spiritual aliyah, of living a fuller Jewish life here at Hanaton, as compared to when we were living in California.

Then there is the aliyah of taking upon ourselves a mission.  To make and build something larger than yourself.

Which brings me to Hanaton.

Aliyah is not only about coming to Israel, but it is can also occur within Israel itself.

I ask: Are we not all olim hadashim here in Hanaton?  Whether we are from San Francisco, New Jersey, South Africa, South America or from Jerusalem?  What brought us all to this place?  The scenery?  Yes, certainly!  The open space? Yes, of course!  The fragrance of the cow shed?  Sure, why not?  But all of these things you can find in many places here in the Galil.

So, why Hannaton, really?

In my view, we all came to Hanaton for a higher purpose,

We are all on a mission.  For us all there is a vision for this higher purpose.  I believe that all of us here in Hanaton want to show Israelis and the rest of the Jewish world, that there is a place for pluralistic, egalitarian Judaism in the State of Israel.

In my opinion, here is our mission: to show that there is a Judaism that is not about the exclusion of women, and not, G-d forbid – about spitting on 8 year old girls, and that Judaism is not about intolerance and sinat hinam (gratuitous hatred).

In my view, our mission, our aliyah to Hanaton is about transforming Israel into a place that is more open and tolerant, to bring about social justice to every citizen of the State of Israel as promised in our Declaration of Independence, and to invite Israelis to a Judaism that is open, accepting, welcoming, and filled with ahavat hinam (unending love).

Shabbat shalom!

~ ~ ~
~ ~ ~

 

בימים הנוראים, לפני המוסף, השליח ציבור עומד לפני הקהילה ואומר:

“הנני העני ממעש, נרעש ונפחד מפחד…”

ופה אני עכשיו עומד לפניכם ” נרעש ונפחד מפחד” ואני עושה את הדבר תורה הראשון שלי בעברית.

בפרשת ויחי, יוסף ובני משפחתו עולים לארץ ישראל כדי לקבור את אביהם יעקב.  ככתוב:

“וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעולִים אִתּוֹ לִקְבּור אֶת אָבִיו.”

המילה שיוצאת דופן בשבילי היא “עולים”.  אני רוצה לחקור את המילה הזו,  ולהסביר מדוע אני חושב שכל אחד מאיתנו  כאן בחנתון גם עולה חדש.

בדיוק לפני שנה אני ומשפחתי, ענת ותמר, עשינו עליה לארץ. הצטרפנו אל נטני הבת הגדולה שלנו שכבר עלתה שנה לפנינו ועכשיו היא משרתת בצבא.  ענת, תמר ואני באנו ישר מנתב”ג לחנתון להיות חלק מהקהילה הזאת.

בשנה האחרונה למדתי כי העלייה היא לא רק עניין פיזי מעבר ממקום אחד למקום שני.  העלייה היא גם מצב נפשי, מצב קיומי.  בדיוק כמו אברהם אבינו ושרה אימנו עזבו את מולדתם, גם אנחנו עזבנו את ארצנו, מולדתנו ובתי הורינו לבוא לכאן.

בנרטיב הציוני “מולדת” פירושה “ארץ ישראל”.  אבל, אני גדלתי בארצות הברית, שהיא גם מולדתי.  הבוסטון רד סוקס עדיין יותר חשובים לי ממכבי תל אביב, למשל!  ובכל זאת, הנה אני (הנני) במולדת החדשה שלי.

לעלייה יש משמעויות שונות. יש את העלייה הפיזית, של נסיע ממקום נמוך למקום גבוה יותר כפי שאני עושה כמה פעמים בשבוע לירושלים.

ויש גם עלייה של צמיחה אישית, להתמודד עם אתגרים, ללמוד ולהתפתח.

למשל, כמו ללמוד שפה חדשה.  לפני שנה העברית שלי היתה יותר מוגבלת. אבל הערב, הגעתי לפניכם,  בהחלט “נרעש ונפחד מפחד”, אבל הנני! ואני מעביר דרש בעברית!

ויש גם את העלייה הרוחנית, לחיות חיים יהודיים מלאים יותר כאן בחנתון, לעומת אלה שחיינו בקליפורניה.

ואז יש גם את העלייה כשלוקחים עלינו משימה, לעשות ולבנות משהו יותר גדול מעצמנו.

וזה מה שמביא אותי לחנתון.

העלייה היא לא רק להגיע לישראל, אבל היא גם יכולה לקרות גם בתוך ישראל עצמה.

אני שואל: האם כלנו לא עולים חדשים כאן בחנתון?  בין אם אנו מסן פרנסיסקו, ניו ג’רזי, דרום אפריקה, דרום אמריקה או מירושלים?  מה אנחנו עושים כאן?  מה הביא את כולנו אל המקום הזה?  הנוף?  כן, בהחלט!  השטח הפתוח? כן, כמובן.  הריח של הרפת? בטח, למה לא?  אבל כל הדברים האלה אתם יכולים למצוא במקומות רבים כאן בגליל.

אז למה ממש באנו לחנתון?

לפי דעתי כולנו באנו לחנתון למטרה נעלה.

לכולנו  יש משימה. לכולנו יש חזון למען המטרה הנעלה הזאת.  אני מאמין שכלנו כאן בחנתון להראות לישראלים ולכל העולם היהודי כי יש מקום  במדינת ישראל  ליהדות פלורליסטית ושוויונית.

לפי דעתי הני המשימה שלנו: להראות שהיהדות אינה על הדרת נשים, ולא חס ושלום על יריקה על ילדות בנות 8, והיהדות היא לא חוסר סובלנות ולא  שנאת חינם.

מבחינתי, המשימה שלנו, העלייה שלנו לחנתון, היא להפוך את ישראל למקום יותר פתוח וסובלני, להביא צדק חברתי לכל אזרחי מדינת ישראל כפי שהובטח בהכרזת העצמאות שלנו, ולהזמין  את ישראלים ליהדות שפתוחה, מקבלת, מסבירת פנים ומלאת אהבת חינם.

שבת שלום.

Advertisements